מתני' השותפין שרצו לעשות מחיצה. מסקינן התם דבחצר שאין בה כדי חלוקה איירי שאין בה כדי ארבע אמות לכל א' מן השותפין הלכך שרצו דוקא דמשמע ששניהם רוצין אבל אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו דאלו בחצר שיש בה דין חלוקה כל אחד יכול לכוף את חבירו לחלוקה והשתא אשמועינן דכיון שרצו לחלוק והחזיק כל אחד מהם בחלקו בונין את הכותל באמצע שזה נותן מחלקו חצי מקום עובי הכותל וכן זה:

גויל. אבנים שאינם משופות ומתוקנות:

גזית. אבנים משופות ומגוררות במגרה:

כפיסין. אריח שהוא חצי לבנה והוא טפח ומחצה והלבנה שלשה טפחים:

הכל כמנהג המדינה. לאתויי אתרא דנהיגי לעשות מחיצה בלולבי גפנים ובקנים ובהוצין שעושין כפי המנהג ובלבד שתהא המחיצה עבה שלא יהיה אויר שלא יכול אחד מהם להסתכל בשל חבירו דהיזק ראיה שמיה היזק וגובה הכותל בחצר צריך שלא יהיה פחות מארבע אמות:

בגויל זה נותן שלשה טפחים. לפי שכותל הגויל צריך טפח יותר מכותל הגזית בשביל ראשי האבני' שאינן חלקות ובולטות לחוץ:

בכפיסין זה נותן טפחיים. בעובי כותל הכפיסין הוא טפח יותר מעובי כותל הלבינים לפי שמשים אריח מכאן ואריח מכאן וטפח של טיט באמצע כדי לחברן וכותל העשוי מלבינים נותן לבינה שלימה לעובי הכותל ואין צריך טיט:

המקום והאבנים של שניהן. הא קמ''ל דאף על גב דנפלו האבנים לרשות א' מהן או שקדם ופנה כל האבנים לרשותו וטוען שזה מכר לו או נתן לו במתנה אינו נאמן אלא הרי הן ברשות של שניהן עד שיביא ראיה דבכי האי מילתא אמרי' שותפי לא קפדי אהדדי ואפילו מנחי ברשותא דחד מינייהו לא נפקי מחזקה דאידך:

אלא אם רצה. זה לגדור במקום שלא נהגו כונס לתוך שלו עושה לו חזית לשון מחזה הוא לראות ההיכר שהוא שלו וטח ראש הכותל כמו אמה רחב בסיד:

בחזק' שלא נתן. אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כתלו לכותל ראשון ואומר לו תן חלקך במה שהגבהתי אותו וזה אומר נתתי חלקי אינו נאמן עד שיביא ראיה שנתן לפי שאין משפט זה גלוי לכל ועד שחייבהו בית דין אינו עשוי ליתן:

מבחוץ. לצד חבירו ולא לצד שלו שמא יעשה גם חבירו מצד שלו ויאמר שהכותל של שניהם הוא אבל כשטח לצד חבירו הוי סימן שהכותל שלו הוא ולא חיישינן שמא יקלפנו חבירו דקלופא מידע ידיע:

ואם עשו מדעת שניהם. שלאחר שרצה אחד מהן לעשות נתרצה גם חבירו:

מתני' המקיף את חבירו משלש רוחותיו. שהיה לו שלשה שדות סביב לשדה חבירו לשלשת מצריה וגדר את שלשתן ונמצא שדהו של אמצעי זה מוקף משלש רוחותיו:

אין מחייבין אותו. ליתן מן ההוצאה כלום דהא לא אהני ליה מידי שעדיין שדהו פתוחה היא אבל אם גדר את הרביעית דהשתא ודאי אהני ליה מחייבין אותו לשלם המחצה וכפי דמי קנים בזול אבל לא חצי יציאותיו דא''ל לדידי סגי לי במחיצה של קנים ואי אפשי ביציאה של גדר אבנים:

מגלגלין עליו את הכל. מחצית יציאותיו כפי מה שגדר והיינו דאיכא בין ת''ק לרבי יוסי והלכה כרבי יוסי ואין צריך לומר אם הניקף הוא שגדר רוח הרביעית דגלי דעתיה דניחא ליה במה שגדר חבירו שמגלגלין עליו את הכל ומשלם לחבירו חצי יציאותיו:

כותל חצר. של שותפין:

עד ארבע אמות. דבהכי סגי ליה להיזק ראיה:

בחזקת שנתן. אם זה תובע חצי היציאה וזה אומר כבר נתתי חלקי נאמן עד שיביא התובע ראיה שלא נתן דמשפט זה גלוי לכל הוא שחובה עליו לסייעו ולא היה זה בונהו משלו אלא היה מביאו לבית דין:

סמך לו כותל אחר. לאחר שבנה האחד למעלה מארבע אמות ולא רצה השני לסייע בהגבהתו סמך לו כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת תקרה מכותל לכותל אע''פ שלא נתן עליו עדיין את התקרה:

מגלגלין עליו את הכל. לתת חלקו במה שהוסיף זה להגביה הכותל דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהתו דהאיך:

אבל בבקעה. אם מכר לו בסתם אין מחייבין אותו אלא במקום שנהגו לגדור:

מתני' וכן בגינה. המוכר גינה לחבירו ולא זכר לו שהיא מעורבת עם גנות אחרות מחייבין את הלוקח לגדור דסתם גינה אפי' מקום שלא נהגו לגדור כמקום שנהגו לגדור דמי:

גמ' תני. בברייתא:

בגינה. לעולם כופין אותו לגדור ואפי' במקום שאין מנהג ידוע בין השותפין לגדור בין גינה שלו לשל חבירו אם רצו לכפות זה לחבירו כופין:

רבי יוחנן סבר מימר. הש''ס קאמר לה דאיכא לפרושי מילתיה דרבי יוחנן איפכא דבחצר שהוא למעלה מן הגג כופין ואבעל החצר קאי וכגון בגגין העשוין לדירה וה''ק רבי יוחנן כופין בחצירות כלומר לבעלי החצירות הסמוכין לגגות והיינו שהחצר למעלה מן הגג ויכול להביט מלמעלה למטה על גגו של זה כופין לבעל החצר לבנות את הכותל כדי שלא יראה מחצירו לגגו של חבירו דכיון שהוא עשוי לדירה וזה עומד בחצירו ומשתמש בה תדיר אין בעל הגג יכול ליזהר ממנו כשירצה להשתמש בגגו אבל בגג שהוא למעלה מחצירו של חבירו אין כופין לבעל הגג לעשות מעקה לגגו דאף ע''פ שבעל הגג יכול לראות לתוך חצירו של זה כשעומד ומשתמש בגגו מ''מ לא קביע תשמישתיה כל כך ואפילו עשוי לדירה הוא אינו דומה לחצר שמשתמשין בה ביותר ויכול זה ליזהר ממנו בשעה שמשתמש בגגו והיינו ואין כופין בגגות דקאמר רבי יוחנן:

כופין. אותו לעשות מעקה לגגו דיכול בעל החצר למימר ליה לא ידענא בהי עדנא דסלקת דאצטנע ממך:

אבל גג שהוא למעלה מן החצר. ויכול בעל הגג לראות בחצירו של זה:

רבי נסה סבר מימר. לפרש דהא דקאמר רבי יוחנן אין כופין בגגות. לאו בגגות הסמוכין זה לזה קאמר דפשיטא הוא דליכא היזק ראיה בגגות דלא קביעי תשמישתייהו אלא ודאי בגג הסמוך לחצר מיירי והלכך מפרש לה דהני מילי בחצר שהוא למעלה מן הגג שקרקעיתה גבוה יותר מגגו של חבירו ואין בעל החצר כופה לבעל הגג לעשות מעקה לגגו דהא אין לו תשמיש קבוע בגגו ואפי' כשעומד לפעמים על גגו לא חיישינן שיגביה עצמו ולהסתכל בחצירו של חבירו:

כופין בחצירות. הסמוכות זו לזו כופה אחד מהן את חבירו לבנות הכותל ביניהן דאית בהו משום היזק ראיה ואין כופין בגגות וכדמפרש ואזיל:

ואפי' תימר. וקאמר הש''ס דלא היא דאפי' תימא דמוקמינן למתניתין הכא בשאין שניהן רוצין דהכא מיירי בחצר שיש בה דין חלוקה ורצו דקתני לא תפרש בששניהן רוצין דוקא אלא רצו אשותפין דעלמא קאי וכל אחד מהן שרוצה בחלוקה כופה את חבירו לחלוק ולבנות הכותל באמצע משום היזק ראיה:

אמרי. מאי קשיא לך הא רצו קתני והתם בשאין שניהם רוצים ומתני' רצו דוקא הוא ובששניהן רוצין לחלוק ולעולם מתני' בשאין בה דין חלוקה איירי וקמ''ל כיון דרצו שניהן בחלוקה כופה אחד מהן את חבירו לבנות את הכותל בעל כרחו משום היזק ראיה:

אין חולקין וכו'. וקס''ד דמדקתני בחצר סתמא אפי' בחצר שאין בו דין חלוקה איירי והיך תנינן תמן אין חולקין את החצר עד שתהא בה דין חלוקה:

גמ' היך תנינן תמן. לקמן בפרקין:

אלא אם רצה. זה לגדור במקום שלא נהגו כונס לתוך שלו עושה לו חזית לשון מחזה הוא לראות ההיכר שהוא שלו וטח ראש הכותל כמו אמה רחב בסיד:

בחזק' שלא נתן. אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כתלו לכותל ראשון ואומר לו תן חלקך במה שהגבהתי אותו וזה אומר נתתי חלקי אינו נאמן עד שיביא ראיה שנתן לפי שאין משפט זה גלוי לכל ועד שחייבהו בית דין אינו עשוי ליתן:

מבחוץ. לצד חבירו ולא לצד שלו שמא יעשה גם חבירו מצד שלו ויאמר שהכותל של שניהם הוא אבל כשטח לצד חבירו הוי סימן שהכותל שלו הוא ולא חיישינן שמא יקלפנו חבירו דקלופא מידע ידיע:

ואם עשו מדעת שניהם. שלאחר שרצה אחד מהן לעשות נתרצה גם חבירו:

מתני' המקיף את חבירו משלש רוחותיו. שהיה לו שלשה שדות סביב לשדה חבירו לשלשת מצריה וגדר את שלשתן ונמצא שדהו של אמצעי זה מוקף משלש רוחותיו:

אין מחייבין אותו. ליתן מן ההוצאה כלום דהא לא אהני ליה מידי שעדיין שדהו פתוחה היא אבל אם גדר את הרביעית דהשתא ודאי אהני ליה מחייבין אותו לשלם המחצה וכפי דמי קנים בזול אבל לא חצי יציאותיו דא''ל לדידי סגי לי במחיצה של קנים ואי אפשי ביציאה של גדר אבנים:

מגלגלין עליו את הכל. מחצית יציאותיו כפי מה שגדר והיינו דאיכא בין ת''ק לרבי יוסי והלכה כרבי יוסי ואין צריך לומר אם הניקף הוא שגדר רוח הרביעית דגלי דעתיה דניחא ליה במה שגדר חבירו שמגלגלין עליו את הכל ומשלם לחבירו חצי יציאותיו:

כותל חצר. של שותפין:

עד ארבע אמות. דבהכי סגי ליה להיזק ראיה:

בחזקת שנתן. אם זה תובע חצי היציאה וזה אומר כבר נתתי חלקי נאמן עד שיביא התובע ראיה שלא נתן דמשפט זה גלוי לכל הוא שחובה עליו לסייעו ולא היה זה בונהו משלו אלא היה מביאו לבית דין:

סמך לו כותל אחר. לאחר שבנה האחד למעלה מארבע אמות ולא רצה השני לסייע בהגבהתו סמך לו כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת תקרה מכותל לכותל אע''פ שלא נתן עליו עדיין את התקרה:

מגלגלין עליו את הכל. לתת חלקו במה שהוסיף זה להגביה הכותל דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהתו דהאיך:

אבל בבקעה. אם מכר לו בסתם אין מחייבין אותו אלא במקום שנהגו לגדור:

מתני' וכן בגינה. המוכר גינה לחבירו ולא זכר לו שהיא מעורבת עם גנות אחרות מחייבין את הלוקח לגדור דסתם גינה אפי' מקום שלא נהגו לגדור כמקום שנהגו לגדור דמי:

גמ' תני. בברייתא:

בגינה. לעולם כופין אותו לגדור ואפי' במקום שאין מנהג ידוע בין השותפין לגדור בין גינה שלו לשל חבירו אם רצו לכפות זה לחבירו כופין:

רבי יוחנן סבר מימר. הש''ס קאמר לה דאיכא לפרושי מילתיה דרבי יוחנן איפכא דבחצר שהוא למעלה מן הגג כופין ואבעל החצר קאי וכגון בגגין העשוין לדירה וה''ק רבי יוחנן כופין בחצירות כלומר לבעלי החצירות הסמוכין לגגות והיינו שהחצר למעלה מן הגג ויכול להביט מלמעלה למטה על גגו של זה כופין לבעל החצר לבנות את הכותל כדי שלא יראה מחצירו לגגו של חבירו דכיון שהוא עשוי לדירה וזה עומד בחצירו ומשתמש בה תדיר אין בעל הגג יכול ליזהר ממנו כשירצה להשתמש בגגו אבל בגג שהוא למעלה מחצירו של חבירו אין כופין לבעל הגג לעשות מעקה לגגו דאף ע''פ שבעל הגג יכול לראות לתוך חצירו של זה כשעומד ומשתמש בגגו מ''מ לא קביע תשמישתיה כל כך ואפילו עשוי לדירה הוא אינו דומה לחצר שמשתמשין בה ביותר ויכול זה ליזהר ממנו בשעה שמשתמש בגגו והיינו ואין כופין בגגות דקאמר רבי יוחנן:

כופין. אותו לעשות מעקה לגגו דיכול בעל החצר למימר ליה לא ידענא בהי עדנא דסלקת דאצטנע ממך:

אבל גג שהוא למעלה מן החצר. ויכול בעל הגג לראות בחצירו של זה:

רבי נסה סבר מימר. לפרש דהא דקאמר רבי יוחנן אין כופין בגגות. לאו בגגות הסמוכין זה לזה קאמר דפשיטא הוא דליכא היזק ראיה בגגות דלא קביעי תשמישתייהו אלא ודאי בגג הסמוך לחצר מיירי והלכך מפרש לה דהני מילי בחצר שהוא למעלה מן הגג שקרקעיתה גבוה יותר מגגו של חבירו ואין בעל החצר כופה לבעל הגג לעשות מעקה לגגו דהא אין לו תשמיש קבוע בגגו ואפי' כשעומד לפעמים על גגו לא חיישינן שיגביה עצמו ולהסתכל בחצירו של חבירו:

כופין בחצירות. הסמוכות זו לזו כופה אחד מהן את חבירו לבנות הכותל ביניהן דאית בהו משום היזק ראיה ואין כופין בגגות וכדמפרש ואזיל:

ואפי' תימר. וקאמר הש''ס דלא היא דאפי' תימא דמוקמינן למתניתין הכא בשאין שניהן רוצין דהכא מיירי בחצר שיש בה דין חלוקה ורצו דקתני לא תפרש בששניהן רוצין דוקא אלא רצו אשותפין דעלמא קאי וכל אחד מהן שרוצה בחלוקה כופה את חבירו לחלוק ולבנות הכותל באמצע משום היזק ראיה:

אמרי. מאי קשיא לך הא רצו קתני והתם בשאין שניהם רוצים ומתני' רצו דוקא הוא ובששניהן רוצין לחלוק ולעולם מתני' בשאין בה דין חלוקה איירי וקמ''ל כיון דרצו שניהן בחלוקה כופה אחד מהן את חבירו לבנות את הכותל בעל כרחו משום היזק ראיה:

אין חולקין וכו'. וקס''ד דמדקתני בחצר סתמא אפי' בחצר שאין בו דין חלוקה איירי והיך תנינן תמן אין חולקין את החצר עד שתהא בה דין חלוקה:

גמ' היך תנינן תמן. לקמן בפרקין: